למה אנחנו חושפים את החיממים שלנו לתנאי קיצון
אם אתם משתמשים בחיממים בעלי טכנולוגיית אינפרא-אדום בחדר אמבטיה או מתחת לגזיבו, למעשה אתם מבקשים מהם לשרוד בתנאי קיצון.
חשבו על זה: יש שינויים קיצוניים בטמפרטורה, אדי מים רבים, ולפעמים גם טיפות מים שנופלות על החיממים. אם האטמים לא תקינים, או שיש סדק קטן בצינור הקוורץ, החיממים לא יוכלו לעבוד. הם יתקלקלו תוך כמה שבועות, ואז תצטרכו לעלות על סולם כדי להחליף אותם.
אנחנו לא אוהבים לנחש. לכן אנחנו מבצעים בדיקות עמידות בתנאי לחות גבוהה. אנחנו מנסים לגרום לחיממים להתקלקל מראש, לפני שהם יצאו מהמחסן שלנו.
למה מים וחום לא יכולים להתקיים יחד
הבעיה היא שמים שונאים את הרכיבים החשמליים שנמצאים בטמפרטורות גבוהות.
בגזיבו, נוצרים אדי מים על החיממים. ברגע שמפעילים את החיממים, המים הופכים לאדים במהירות. שינוי הטמפרטורה הזה יוצר לחץ עצום על הזכוכית.
אם האטמים לא תקינים, הלחות חודרת לתוך חלל החיממים. כשהפילמנט של החיממים נמצא בטמפרטורה של 2,000°C, הוא נשבר. זה פשוט מאוד.
איך אנחנו בודקים את זה בפועל
אנחנו שם את החיממים בתנאי אקלים מיוחדים – לחות של 95%, ושינויים קיצוניים בטמפרטורה.
אנחנו לא מחפשים רק תוצאה “חיובית”. אנחנו רוצים לראות את נקודת השבירה של החיממים. אנחנו רוצים לראות:
*האטמים: האם האטמים מתכווצים או נשברים כשיש לחות גבוהה?
*החשמל: האם יש דליפת חשמל כשהחיממים רטובים? (זו בעיה בטיחותית חמורה).
*המתכת: האם החיממים מתחילים להחליד כשהם נחשפים לאדים או לאוויר מלוח?
הקושי האמיתי
כדי שהחיממים יהיו אכן עמידים למים, צריך אטמים טובים יותר ומעטפת עבה יותר.
בגלל זה, ייתכן שהחיממים יהיו פחות יעילים בהשוואה לחיממים רגילים. זו ירידה קטנה בביצועים.
אבל בכנות? אני מעדיף חיממים שהם פחות יעילים ב-2%, אבל שהם עדיין יכולים לעבוד בזמן סערה, מאשר חיממים שנהרסים מיד כשהמזג האוויר משתנה. אם אתם מחברים את החיממים למבנה קבוע, זו עסקה שתהיה לכם נוחה לעשות.